הגיגי אגן בראי האוסטאופתיה en

מאת מיכל לרר

האגן הוא ללא ספק קונסטרוקציה אלוהית. אני מתמלאת באושר כשאני עדה להבעת הפנים המופתעת והמשתאה של המטופלים שלי כשאני מראה להם את מודלי האגן שאני מחזיקה בקליניקה.

יש לי מטופלת שהיא אדריכלית עם חוש הומור משובח, ובמקרה גם סובלת מכאבים במפרקי העצה (SIJ). באחד הטיפולים התבוננו שתינו על האגן, בעיקר על צומת וזווית החיבור של החוליות L5 עם S1, ומפרקי העצה. היא הגיבה בתדהמה: “שום קונסטרוקטור לא היה מאשר כזה דבר!”  זה היה מאוד משעשע לראות את המבנה הזה, פלא הבריאה בעיניי, דרך העיניים האדריכליות שלה.

אחד מעקרונות המפתח בפילוסופיה האוסטאופתית שהוגדרו ע”י אבי השיטה אנדרו טיילור סטיל באמצע המאה התשע-עשרה הוא: המבנה משפיע על התפקוד, והתפקוד משפיע על המבנה”. אני מעזה לומר יותר מכך – “המבנה הוא בלתי נפרד מהתפקוד והתפקוד בלתי נפרד מהמבנה; אחד הם”.

לדוגמא, במקרה של כאבים במפרקי העצה, יתכן שמקור הבעיה הוא הרחם והשחלות. לחלופין, בבעיות של עצירות או כאבי מחזור יתכן כי המקור הוא מגבלה בתנועת הסקרום ומפרקי העצה. יש דוגמאות רבות מהקליניקה בהן אחרי טיפול בכאבי גב תחתון,  מזכירה המטופלת לפתע בהערת אגב שכאבי המחזור השתפרו פלאים. מקרה שאני אוהבת במיוחד לספר עליו הוא על אישה בשנות השלושים אחרי לידה שניה, שסבלה באופן חריג מבריחת שתן סמוך ללידה. הבעיה נפתרה בטיפול אחד על-ידי איזון האגן.

מבחינה תפקודית, באגן מתחוללים תהליכים של מערכות העיכול, השתן, הרבייה והמערכת ההורמונלית. בתמציתיות ניתן לומר שפעילות מערכות אלה היא מורכבת ומשולבת, רצונית ובלתי רצונית, כזו שדורשת חופש תנועה ותפקוד יעיל של האיברים הפנימיים. זה בא לידי ביטוי בפעולות בסיסיות כגון התרוקנות, התאפקות וסקס. לא נשכח כמובן את הפעילות המופלאה שהיא שילוב מובהק של הרצוני והבלתי רצוני: לידה.

האגן ברמת המבנה משמש כ’כלי קיבול’ (הריון, צואה…) כ’אגן ניקוז’ (שתן, וסת…) וכ’משפך’. ואכן, עצמות האגן והסקרום מייצרות כלי קיבול בעל תכונות של משפך. תנועת התינוק בתעלת הלידה כלפי מטה ממחישה זאת בצורה מצוינת.

האגן מגדיר את המרכז שלנו גם ברמה המבנית וגם ברמות פנימיות, עמוקות ובלתי מודעות של שחרור ואיפוק. טונוס השרירים והרצועות באגן (כולל שרירי הבטן, כמובן), תנועתיות עצמות האגן (האיליום, הפיוביס, האישיום והסקרום), וטונוס האיברים הפנימיים מספרים לנו סיפור שלם. מאינפורמציה זו נוכל לדייק את הטיפול שלנו ולכוון את המטופלים שלנו לתרגול עצמי יותר מודע של תנועת הרפיה ו/או איסוף. לדוגמא, אני מוצאת שמגוון תרגילים לחיזוק שרירי הישבן / מסובבי הירך העומקים מאוד יעילים כשאני מזהה חולשה ורפיון באגן בעיקר בעקבות הקשר הישיר של שרירים אלו עם קרקעית האגן.

 

בתמונות מטה דוגמאות להרפיה של ירכיים פנימיות ושרירי בטן בכדי לפתוח יותר מרחב באגן תוך עידוד של זרימת דם במערכת האורו-גניקולוגית. 

בטיפול האוסטאופתי נבדוק תמיד את האגן ונדיר שנבחר שלא לטפל בו. כל מגבלה בגוף, גם אם היא רחוקה מהאגן, תבוא לידי ביטוי באגן ותייצר בו מגבלה שניונית, מפצה. יהיה הכרחי כמובן לטפל במגבלה הראשונית/מרכזית אבל התוספת של איזון וכיוונון האגן תאפשר את האתחול מחדש של הגוף בצורה הכי מדויקת. דוגמא שכיחה שאני פוגשת בקליניקה היא נקעים שלא טופלו כראוי שהתחילו תגובת שרשרת עד האגן, טיפול בקרסול קודם כל ואחר-כך איזון האגן הוכיח את עצמו מאוד יעיל ואף כמפחית את הנטייה לנקעים חוזרים.

אוסטאופתיה היא שפה שמגדירה את תנועתיות הגוף מהרמה הביומכנית הגסה ועד לתנועתיות העדינה ביותר במצב פסיבי של המטופל. בטיפול אוסטאופתי נבדוק את תנועת העצם בתוך הרקמה הרכה, ואפילו את תנועת העצם בתוך עצמה. חשוב לדעת שעצם שעברה טראומה תהיה קשה וכבדה יותר ואנחנו נוכל לשפר את התנועתיות שלה על-ידי הזרמת דם. כמו כן נבדוק את תנועת הרקמות האחרות שאינן קשורות למערכת התנועה שריר-שלד.

לנו כאוסטאופתים יש שלושה ‘חלונות’ דרכם אנו יכולים לאבחן ולטפל בגוף:

חלון מבני/ביומכני של מערכת התנועה שריר-שלד.

חלון ויסרלי של מערכת האיברים הפנימיים.

חלון קרניו-סקראלי של מערכת העצבים, ובעיקר התמקדות בתנועת ה’דורה מטר’ (מעטפת המוח וחוט השידרה) ובנוזל השידרתי מהגולגולת ועד הזנב .

 אנדרו טיילור סטיל הגדיר עוד עיקרון חשוב: “תפקידנו העיקרי הוא למצוא את הבריאות בגוף ולא את המחלה”. בריאות היא מצב של הרמוניה בתוך ובין שלוש המערכות האלה: מערכת השריר-שלד, מערכת האיברים הפנימיים והמערכת הקרניו- סקראלית. המטפל יקדם בריאות על-ידי הזרמת דם למקום בו יש אספקת דם לקויה. מכאן עוד עיקרון של סטיל: “חוק העורק קודם לכל”, כלומר זרימת הדם, היא התנאי הראשוני לריפוי. בהקשר של האגן למדתי לאורך השנים מהניסיון הקליני שצברתי, כמה חשוב לבדוק ולשחרר את זרימת הדם באבי-העורקים הביטני ועורקי האגן הראשיים והפנימיים. דוגמא מרגשת מהקליניקה קרתה לפני מספר חודשים כאשר מטופלת עם סיאטיקה חריפה (הקרנה חריפה לתוך הרגל) חוותה הקלה משמעותית כתוצאה משחרור העורק פנימי/עמוק השמאלי של האגן.

אני מאוד מאמינה בעבודה התודעתית, כזו המסייעת למטופל להבין מה היא המגבלה שלו ואיזה דפוס תנועתי (ביומכני ופסיכוסומטי) גרם לה. כך התפתחה השפה הטיפולית האישית שלי לה אני קוראת ‘אוסטאופתיה בתנועה’, והיא מושפעת מאוד ממודלים נוירו-סומטיים שונים המקובלים מאוד בעולם השיקום העכשווי. כאשר מטופל/ת מבין/ה את דפוסי הישיבה, נהיגה, הנשימה וכו’… יש ביכולתו/ה לחולל שינוי עמוק ומודע של תבניות תנועה לקויות. לדוגמא מטופלת עם כאבים חריפים במפשעה הימנית שניסתה את כל סוגי הטיפול ומשככי הכאבים ללא הצלחה, הצליחה להתגבר על הבעיה לאחר שהצלחנו לקשר את הבעיה לשעות רבות בנהיגה והשפעה של תנועתיות לקויה של הרגל והאגן הימניים בזמן הלחיצה על דוושות המכונית.

אחד החוקרים שמשפיעים על עבודתי הוא פיליפ ביץ’, אוסטאופת ומדקר מניו זילנד. פיליפ כתב את הספר ‘Muscles and Meridians’, שם בין היתר הוא מדבר על Archetypal Postures” תנוחות ארכיטיפיות שהן  התנוחות הבסיסיות של האדם משחר היותו. תנוחות בהן נהגנו לנוח על האדמה, להתרומם מהאדמה, לרוץ למרחקים, לטפס, לצוד ועוד. תנועות שהיינו זקוקים להן למען הישרדותנו.

כשאני עובדת על האגן אני גם חושבת על הזנה תנועתית מתאימה, ממש כמו בתזונה רגילה. אני שואלת האם האגן מקבל את כל מגוון התנועות הארכיטיפי שלו כגון: כריעה מלאה, ישיבה מזרחית, ישיבה יפנית, ישיבת חצי משוכה, כולן תנוחות מרפאות ומתקנות ממש כמו אבות מזון תנועתיים.

תמונה מתוך הסדנה של פיליפ ביץ’ ביוני 2019, עבודה על תנועת כפות רגליים בישיבה יפנית.

בזמנים מודרניים אלו עצוב לחשוב כמה האגן מאבד מחיוניותו המכנית והתפקודית בשל הרפרטואר התנועתי הדל ומישיבה ממושכת על כיסא. ההשלכות של הישיבה הממושכת ללא הזנה תנועתית נאותה תגרום לזרימה דמית לקויה לכל המערכות, ביניהן מפרקים, שרירים ורצועות, שעלולות לסבול עקב כך מנוקשות, הסתיידויות ודלקתיות. ברפואה המערבית יוגדרו פתולוגיות שכיחות אלו: כאבי גב תחתון, פריצה/בלט דיסק, היצרויות של תעלת השידרה, הסתיידות הליגמנטום פלאבום, דלקות במפרק העצה וכדומה.

בנוסף לכל התהליכים התפקודיים שמתחוללים בו, האגן מתווך מבחינה מבנית בין הגוף העליון לבין הגוף התחתון תוך כדי העמסת משקל והגנה על האיברים הפנימיים. השינויים התכופים והקיצוניים בין העמסת משקל (הגברת הלחץ התוך-ביטני) לרגיעה והרפיה דורשים לוגיסטיקה ותאום של המערכות השונות.

האגן בעדינותו מזכיר לי אוהל שדרוש בו מתח מתואם ומדויק בין החבלים שיורדים אל היתדות על מנת שיוכל לעמוד רחב, מרווח, פתוח ויציב. תפקידנו כמטפלים הוא לכוונן ולדייק את הרשת התומכת והעדינה של הגידים והרצועות כדי להעמיד את העצמות במקומן ולאפשר לאיברים הפנימיים מרחב פעולה אופטימלי.     

באגן, כל שינוי קטן בזווית העמסה או מיקום של מרכיב בתוכו יכול להיות הרה גורל. ברמה המיידית האורטופדית יתכן התקף אקוטי של כאב גב תחתון חריף משתק, ברמת האיברים הפנימיים – התקף אקוטי של שחלה מסובבת, אפנדיציט, דלקת אגן ועוד.

לסיום, אני רוצה להתייחס למילה אוסטאופתיה שמורכבת משתי מילים לטיניות אוסטאו – עצם, פתיה –  מחלה. האוסטאופתיה קוראת את הגוף דרך תנועתיות העצם. העצמות חיות ומשתנות באופן מתמיד בגופינו, מחוברות לכל מערכות הגוף – הדם, החיסון (מח עצם), העצבים (פּרוֹפּריוֹספציה – תפיסת המרחב והתמצאות במרחב) והמערכת ההורמונלית (קשר ליצור אינסולין וטסטוסטרון). מכאן, שעבודה על העצם תשפיע על כל אותן מערכות.

בעברית השורש ע.צ.ם נותן ביטוי לזהות הכי עמוקה שלנו: עצמי, עצמאי, עוצמה, עצם העניין. כך גם המגע בעצמות בטיפול מחבר אותנו ליסוד עמוק בתחושה של העצמי. על אחת כמה וכמה המגע בעצמות האגן. פעמים רבות מטופלות ומטופלים מספרים שהמגע בעצמות האגן מרגיע ומקרקע אותם, ומאפשר חוויה עוצמתית של חיבור לגרעין, למרכז.

הכותבת מיכל לרר אוסטאופתית המתמחה בשיקום תנועתי ואבחון ליקויים יציבתיים 

עריכה לשונית: תמי ברקאי

פברואר 8, 2021

קורסים ומאמרים נוספים באותו נושא

קורסים

he_ILHebrew