נפש האדם סקרנה אותי כבר בצעירותי. בחרתי בתיכון במגמת פסיכולוגיה סוציולוגיה מתוך הרצון ללמוד ולהבין מה קורה שם “מאחורי הקלעים”.
אל חקר הגוף והנפש כיחידה אחת, יצאתי בתחילת שנות העשרים לחיי, אי-שם בשנות התשעים של המאה הקודמת, כמטופלת המנסה להבין את התסמינים והתבניות של עצמה. ואכן, מצאתי מזור ותשובות, זיכרונות שצפו מתוך הגוף, מתוך עבודת מגע והובלה וורבלית בחקירה שלה. טופלתי בשיטת גרינברג. לימים הבנתי שזוהי חקירה סומטית:
הזיכרון ששמור בגוף, ברמת התא. בפרט, סקרנה אותי הבטן כליבה של המאגר. שם ממש התאהבתי!
ממש באותם הימים, רצה הגורל שאשמע על שיטה מופלאה לטיפול במגע הנקראת אנפוקו. (פירושה הציורי של המילה הוא דופק הבטן) שם החל הרומן הגדול של חיי.
ידעתי ידיעה מהבטן – שהגעתי הביתה.
אנפוקו הוא טיפול במגע יפני עתיק, עמוק וייחודי. ממוקד בבטן, בבית-החזה ובקשר ביניהם. עזבתי הכל, עשיתי שינוי ענק בחיי המקצועיים (עסקתי עד אז באדריכלות, עיצוב אירועים וצילום סטילס) ויצאתי נרגשת לדרך החדשה!
כחלק מהלימודים, בתחילת שנות האלפיים, נחשפתי לאינטגרציה מרגשת של מיפוי גוף אמוציונלי. כזה שהיה לי מוכר עוד מהימים בהם טופלתי בשיטת גרינברג. כל כך מתחבר לעבודת בטן ריגשית ועמוקה כמו האנפוקו, ולתפיסה הוליסטית של תאוריות יפניות דוגמת תאוריית המקור הרואה ב’הארה’, בבטן התחתונה, שורש ומרכז עוצמה אדיר וייחודי.
האגן, כחלק מיסוד האדמה בתפיסה זו, סיקרן אותי מאד והרגשתי שאני חייבת להמשיך לחקור את האזור המופלא הזה, שהוא היסודות הפנימיים של הבית, הבסיס עליו ובו הכל צרוב. חוויתי זאת על עצמי, ראיתי את זה על מטופלים ומטופלות בכל הגילאים ובשלבי חיים שונים. רציתי לדעת עוד.
לאורך השנים המשכתי ללמוד, להכיר דיסציפלינות נוספות, ליצור אינטגרציה בקליניקה בין מסורות יפניות וסיניות, לבין מידע עכשווי שהתפתח באותן שנים כחלק ממדעי המוח החדשים, דוגמת ‘המוח השני’ ונוירו-ביולוגיה.
ואז הגיעה יעל ססלוב ללמוד את האנפוקו ושלב מרגש נוסף נכנס לחיי.
יעל הזמינה אותי למסע ה’אגנולוגיה’ עליו חלמה שיעמיק את החקירה בשילוב דיסציפלינות נוספות, מתוך תחומי ההתמחות שלה, אהבתה וניסיונה העשיר.
כמו קריאת גורל מרגשת של חיבור אנושי ומקצועי הרמוני, התחיל המסע המשותף שלנו. הוא התחיל מתוך הרצון שלנו ללמוד בקבוצה. לאסוף עוד ידע וגם לחלוק אותו עם כל מי שרק יבחרו.
ככל שהחקירה מעמיקה, הידיעה וההתרגשות שלי מתעצמות: האגן בפני עצמו וכחלק מהמארג המדהים הזה של גופינו ונפשנו הוא אחת מעבודות האומנות הייחודיות והאיכותיות שפגשתי, אצל גברים ונשים כאחד, עוד מהרחם, משלבים עובריים ראשוניים ביותר.
האגן וכל מה שאני מגלה לגביו, מרגיש לי כמו טיול בארץ קסמים אמיתית, כזו של ילדים, כזו מהאגדות.
מתוך המפגשים, הקורסים וימי-העיון בנושאי פאשיה, אוסטאופתיה, מערכת נוירולוגית ועצב הואגוס, אנטומיה, פילוסופיה ועוד נוספים שלמדנו בדרך – הגענו להבנות ברורות:
האגן הוא מרכז אנטומי, אנרגטי ורגשי אשר משפיע על- ומושפע מ- כל חלקי הגוף.
האגן מכיל חיים ומשחרר את המיותר לו.
הוא כמו מחוז או אזור מחייה, המכיל בתוכו אינספור שכבות של רקמות, שרירים, רצועות, פאשיה, איברים, מערכת לימפתית, נוירולוגית, הורמונלית ועוד.
במקביל, מחזיק האגן בתוכו את המרכז הגנטי שלנו, שכבות של ידע קדום – את המהות שלנו, העבר ההווה והעתיד.
איך יכולה נקודת מבט אחת, או שיטת טיפול אחת לתת מענה לאזור עם מורכבות שכזו?
החקר חייב להיות רב – דיסציפלינרי, האגן מזמין לשיתוף פעולה של כמה גישות הסתכלות.
נוצר בנו צורך פנימי עמוק ליצור גוף ידע שרואה את האגן ברב ממדיות שלו. ביקוש למדע חדש שניתן לצפות בו מכמה רבדים, בשיתוף פעולה של מספר אסכולות אבחון וטיפול וליצור חקר חדש שטרם הכרנו.
Hebrew